במהלך העשור, ע"פ בקשת משפחתו וחברי קהילת עינב, הוטלה עלי המשימה להנחות את ערבי האזכרה השנתיים.
מובא בזה לקט מן הדברים , המעלים את זכרו.
תקוותי כי אלה שזכו להכירו, ימצאו בדברים מושא לגעגועים ועוגן להמשיך בעשייה שבה החל.לאלה שלא זכו, מוגשים קווים לדמותו, העולים מתוך האומר והתמונות, שהם מעט מזעיר מאישיות של תלמיד חכם, מהנדס מחונן, איש משפחה, משרת ציבור ועושה חסד, חבר לדרך ולנשמה, מתנת ה', דורון...
דורון,
אני לא מאמין …. דורון, תקום תגיד שזו טעות.. שזה לא נכון, שזה לא יכול להיות. דורון, לא נפרדתי ממך ביום שני בבוקר, נפרדנו ביום ראשון לקראת חצות, אחרי אסיפת חברים. לא היה דבר שלא נגעת בו; שיעורי תורה, חיזוק רוח התורה והאמונה, זה שייך לדורון; הדשא מצהיב וצריך לדאוג לפני הישוב, זה שייך לדורון.. יש בעיה במזגנים, במערכת החשמל, מי לנו מהנדס אם לא דורון ?? צריך מישהו בכיתת כוננות ולהתנדב לימי מילואים בשביל להיות טוב יותר, מוכן יותר ?, וסתם צריך להשקיע בעסקי ציבור פשוט לתת , כי כשאוהבים נותנים, יש מישהו שאפשר לאהוב אותו יותר מדורון?? יש מישהו שאהב אחרים יותר מדורון ? כל-כך הרבה למדנו ממך דורון, מורי ורבי ואהוב נפשי…
מי יאיר את עינינו עכשיו כשניתקל בקטע קשה ברב קוק ?? דורון יתומים אנחנו!!! כל מה שנגעת בו היה קודש; עסקת בחולין הפכת אותו לקודש, עסקת בקודש זה נהיה קודש קודשים.
דורון, אני זוכר בשיעור של שבת איך היית מסביר לנו את דברי הרב זצ"ל, איך הנשמה שואפת להתחבר לקודש, איך הנשמה מתייסרת בחומר , איך הגוף כובל אותה כי היא רוצה להיות כולה דבוקה בכסא הכבוד. תגיד, אתה ידעת ?? הכנת אותנו למשהו ?תגיד , טוב לך עכשיו אצל הקב"ה. דורון, תלמד עלינו זכות, עשית את זה כל-כך טוב למטה , אתה בודאי יודע לעשות את זה מצויין אצל רבונו של עולם. תגיד לו שקשה לנו, תגיד לו מה שאמרנו וחזרנו ואמרנו בשעות קשות: "בשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן-דוד בא". תגיד לו שיביא לנו משיח, שאנחנו לא יכולים, שאנחנו נפגשים רק בהלוויות. דורון, עוד מעט בן-דוד בא, עוד מעט אתה חוזר אלינו ומסביר לנו שרק יצאת ללמוד קצת אצל הקב"ה דברים שהתקשינו בהם. דורון, תחזור , תביא לנו את התירוצים לקושיות.
דורון, אנחנו קבלנו פה מתנה נפלאה , היית אתנו קרוב לעשר שנים. אבל אנחנו מפונקים, התרגלנו אליך, צדיק שלנו. שכחנו שהיית מתנה מהקב"ה, חשבנו שזה פשוט שאתה אתנו. והנה לימדת אותנו עוד שיעור, פיקדון צריך להחזיר, ואנחנו נצטרך ללמוד להמשיך בלעדיך. אנחנו נעשה זאת דורון, אנחנו נהיה לצד תמי, ליאור, עודד , חירות , אוהד. לא במקומך, זה לא נוכל, אבל אתם בכל שנוכל. אנחנו נמשיך לבנות , לגדול, ללמוד תורה וללמדה, לעשות חסד, לחייך תמיד, לאהוב אחד את השני כמו שאהבת את כולם, לאהוב את הארץ הזאת , את העם הזה, את תורתנו הקדושה.
ומילה אחת גם לקברניטים שלנו : גם אתם התרגלתם לטוב, 9 חודשים של ניסים וניסי ניסים, על הכבישים, ירי על הישוב, מטעני צד, והקב"ה שומר עלינו ועל ילדינו. ואנחנו מתכנסים לתפילות הודיה, תודה ה' , תודה.. והנה , אתמול נגמרו הניסים, קברניטים !!! כולם, ראש הממשלה , שר החוץ, שר הבטחון, כולם, אנחנו לא רוצים ניסים, אנחנו חושבים שמגיע לאבא ל 4 ילדים להגיע הביתה אחרי יום עבודה מפרך. אנחנו יודעים שזה גם לא מסובך כל-כך. איך אמר אתמול המח"ט: "אנחנו יודעים מה צריך לעשות, ואנחנו יודעים איזה אישורים לבקש; מעבר לכך, אישורים, זה לא בידיים שלנו". די כבר ! תורידו את הכבלים ! צה"ל רוצה לנצח , העם רוצה לנצח, חייבים לנצח. אנחנו נשבעים, לא ניתן לכם מנוח, נזעזע אתכם בכל אשר נוכל, נוציא אתכם מן הקיפאון שקפאתם בו. לא כי צמאי נקם אנחנו, לא כי מחרחרי מלחמה אנחנו, פשוט כי תאבי חיים אנחנו !!! ומי שחושב שנמשיך ללכת מהלוויה להלוויה ולהריע הידד לממשלת האיפוק , טעות בידו. לנו נגמר האיפוק, אנחנו קוברים אותו יום יום.
ומילת פרידה אחרונה ממך דורון: דברתי עכשיו על ניצחון, וניצחון בא מלשון נצח. אתה מתחבר עכשיו לנצח, דורון, ולנו אין מילים להיפרד ממך אלא בדברי הרב זצ"ל: " הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה " . כזה היית, צדיק טהור שלנו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
דברי הנחיה לערב לימוד לשלושים של דורון הי"ד
שלמה המלך, החכם באדם, מלמד אותנו במשליו :
"כעבור סופה ואין רשע
וצדיק יסוד עולם " (משלי י' כ"ה).
פירוש הדבר: כמו שרוח סערה עוברת , כך יעלם הרשע; אבל הצדיק הוא יסוד איתן שיתקיים לעולם ועד. ומסביר הגר"א בפירושו על המקום:
"… כאשר עובר סופה שהוא עת צרה וזעם, לא יומלט הרשע ויהיה כלא היה, וזהו ואין רשע, כמו שלא היה; וצדיק יסוד עולם, כלומר אף אחר מיתתו , הוא יסוד עולם, שמגן על העולם …".
פירשו בעלי הסוד : " צדיק יסוד עולם" ממש; הוא הבסיס, הוא היסוד, עליו מושתת עולם. בו , בצדיק מתמזג כל מה שיש בעולם: חכמה ובינה, דין וחסד, נצח של חיי עולם יחד עם הוד של חיי שעה ; הוא בבואה של תפארת, והוא יסוד של מלכות. הוא הצינור שכל השפע האלוקי מתנקז דרכו כדי להשקות ולהרוות את הבריאה כולה. הוא אהבה ויראה גם יחד, אהבת ה' ואהבת האדם, יראת הרוממות ויראת החטא.
שלושים יום עברו מאז עברה עלינו הסופה; שלושים יום ללא הצדיק. ימי בין המצרים עוברים עלינו; גזרות קשות ופורענות. עוד כ 10 ימים, ננהג שוב מנהג אבלות, נשב על הקרקע ונבכה " דרכי ציון אבלות" - דרכי עינב, אבלות. כל דרך, כל שביל, כל רגע של חולין, וכל הזדמנות של קדושה, מזכירים לנו כי אבד יסוד עולם; אבד מי שמיזג בתוכו חיי עולם עם חיי שעה, דאגה לזולת עם קריאה בשם ה', ארץ ושמים בו נשקו.
וכמאמר הגר"א : "אף אחר מיתתו , הצדיק הוא יסוד עולם, שמגן על עולם ".
אי-אפשר ללמוד תורה לעילוי נשמתו של דורון מבלי להיזכר בפועלו העצום למען הרבצת התורה. אדם צעיר , בן ל"ח שנים בסך הכל, מהנדס מחשבים, הנודד כל יום לצפון הארץ לפרנסתו בחברת החשמל, בעל משפחה מסור המקדיש כל-כך לתמי ולילדים, ועם זאת מוצא זמן אין קץ להקדיש לענייני התורה בישוב ובאזור. דורון למד, לימד, ארגן, דאג לתקציבים כשצריך, דאג לסידור האולם, כל פרט, גדול וקטן, היה בעיניו חלק ממכלול של קודש לו הקדיש את כל מרצו.
דברי התורה של דורון היו למוסד בפני עצמו בישוב: שיעורים קבועים , אירוע מזדמן, מישהו שכח להכין וצריך "לשלוף" מדברי סופרים ומדברי קבלה. ניתן היה לסמוך שבכל מקום שדורון נמצא, שם שופעת התורה, וזרם אדיר של מדרשים והגות שלא ניתן להפסיקו יתפרץ. בשיעוריו האחרונים השאיר דורון מורשה , כאילו ידע שדרכו עמנו מתקרבת לסופה.
במרץ עצום בשבוע האחרון של חייו עבר דורון משיעור נשים לשיחות עם הנוער, ולעוד מסגרות רבות של לימוד, ומסר אחד בפיו, המשנה באבות "הווה דן את כל האדם לכף זכות", לא כל "אדם" , מעין ראיה פשטנית שעלינו לראות בכל אחד ואחד יצור אנוש בעל זכויות ומעשים טובים, אלא עמוק יותר "כל האדם", בכל אחד ואחד מאתנו יש שלמות של מעשים טובים יותר וטובים פחות, של זכויות וחובות, ועלינו ללמוד לראות את הסך-הכל כסך של זכויות "כל האדם, כל מעשיו, לכף זכות, כזכויות המכריעות את החובות".
שיעור גמרא בשעת סעודה שלישית היה לימוד משותף של מסכת "סנהדרין". בשבת האחרונה , עסקו בסוגיה בדף צ"ד עמ' ב' הדנה במצור סנחריב על ירושלים בימי חזקיהו המלך. ושואלת הגמרא, חזקיהו, שמלך טוב היה, ירא ה', מדוע באה עליו הפורענות הזו של מצור סנחריב? האם זהו הגמול ליראת ה' ? ושואל רש"י במקום , על דור שהיו עסוקין בתורה בא סנחריב "וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה ?". נשארנו יתומים ללא תשובה לשאלה "זו תורה וזו שכרה ?" - "דורון כזה לאדון כזה?".... שיעור גמרא אחרון עם דורון….
שיעור "זוגות" כפי שקראנו לו, היה שיעור של שבת, עת התאספנו מספר זוגות, ולמדנו יחד את "עולת ראי"ה" , פירושו של הרב קוק זצ"ל על הסידור. ושוב יותר מסמליות יש בשיעור האחרון שלמדנו יחד : פרשת עולת התמיד, וה"יהי רצון" הקודם לה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו, ואלוקי אבותינו שתרחם עלינו ותמחל לנו על כל חטאותינו… ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו…". ושוב נותרנו יתומים, ללא תשובה :האם הקרבן הזה, העולה התמימה הזאת, באה ככפרה עלינו ?
דורון איש הרוח היה גם איש המעשה. איש מחשבים מוכשר בחייו המקצועיים, אך מעבר לכך אדם שכל פעולה מעשית היתה בשבילו בסיס לקודש. דורון סימל עבורנו את המושג "קוממיות", שתי קומות זו מעל זו, זו מחוברת לזו: הרוח מעל הגשם, תורה המחברת שמים וארץ. דורון, יו"ר המזכירות המטפל בכל ענייני הישוב, היה גם דורון התלמיד-חכם המפיץ תורה בכל מאודו. לא תפקיד אחד ולאחריו תפקיד שני, אלא ביחד, חיבור של הכל: אם אין קמח , אין תורה; אם התורה הנלמדת בישוב לא תצמח מחיי עשייה והתפתחות טבעיים או ח"ו לא תיתן פתרונות לבעיות ולמצוקות הקיימות בישוב , אין זו התורה אליה חתר.
קשיי תקציב, יש לפתור מתוך ראיה של תורה; בעיות חברתיות, יש לפתור בראיה של תורה. ובמקביל , תורה יש ליישם, בחיי מדע ובחיי צבא, בכלכלה ובאיכות הסביבה. שילוב מופלא של חיי עולם עם חיי שעה.
כ"ז סיוון תשס"א –שנה לרצח
שנה ללא דורון…
שנה שבכל אשר נפנה , נוכחותו של דורון אינה מרפה.
שנה שכולה רצופה מזיכרון דקות האימה בין הידיעה הראשונה "דורון נפגע", לבין הידיעה האחרונה "דורון איננו". דקות שהן נצח. דקות שמפרידות בין לפני ואחרי…
שנה בלעדיך דורון, אך דומה שאין יום, אין שעה, אולי אין דקה שאתה אינך אתנו …
בדברים הגדולים זה מובן: הגדלת והפצת התורה בישוב, מעשה חסד ועזרה לזולת, הקמת שכונה חדשה, משבר חברתי; בכל הזדמנות עולה השאלה "מה דורון היה אומר ? ".
בדברים היום-יומיים : פתרון טכני לאיזה בעיה בחשמל או בלוגיסטיקה כלשהי ,או טרמפ מאיזו הפגנה המתאחרת בירושלים ואנו חוזרים יחדיו בשעות הקטנות של הלילה , כמעין חברותא קבועה שאף אחד משנינו אינו מוותר עליה, גם בזה אתה חסר …
ובדברים הקטנים, שאנו מסרבים להיפרד מהם: שמך עדיין מופיע על צג הסלולרי, וכאשר תמי מתקשרת מהבהב לי המכשיר "דורון זיסרמן"..
איך אפשר לשוטט באינטרנט, ולא להיכנס פעם ביומיים-שלושה ל www.doron.org.il ולצפות בחיוכך המקסים והקפוא..
וקולך במשיבון שלך "כאן דורון, אינני יכול לענות כעת; תשאירו הודעה ואחזור בהקדם..". אוי, דורון, כמה הודעות הייתי משאיר , אם הייתי יודע שתחזור.
אז מה נשאר לנו, חוץ משמך המהבהב, קולך המזמין אותנו להמתין לתשובתך, וחיוכך הניצחי שאינו מרפה …
דמותך , דורון, אינה עוזבת. "גזירה על המת שישתכח מן הלב", אמרו חז"ל, אך דמותך היא דמות של חיים עבור כל מי שהכיר אותך, דמות המחוברת ונובעת ממקור החיים, כפי שלימדת אותנו, דמות המצווה אותנו יום-יום "תמשיכו , חברים, החיים נמשכים, ואני אתכם, מכאן , מלמעלה…".
על כן, אין הלב שוכח, ואנו ממשיכים אתך, ללמוד וללמד, לראות רק את זכויותיו של כל אחד, לבנות ולנטוע, לשמוח ולקוות.
עמותת "דורון לעינב" הוקמה עוד במהלך ימי השבעה, על-ידי קרוביו וחבריו של דורון הי"ד, ומפעילים אותה נציגים של המשפחה ושל חברי הישוב . מטרת העמותה הינה כמובן להנציח את זכרו, אך מעל לכל להמשיך בפועלו. כמטרות ראשונות , שמה לעצמה העמותה הקמת בית-מדרש ומרכז ללימוד ולהפצת תורה, אשר בעז"ה תחל הקמתו תוך שבועות ספורים; בכך נפעל להגשמת אחד ממאוויו שאכסנית התורה בישוב תכבד אותנו, תכבד את לומדי התורה ותהיה מושב ללימוד תורה שבעז"ה יביא נחת-רוח גם לנותן התורה ב"ה.
פרויקט נוסף, הנמצא בשלבים מתקדמים של ביצוע תחת ניצוחו של זאב, אבא של דורון , הוא הוצאת ספר להנצחת זכרו, אשר ישלב זיכרונות מחיי היום-יום יחד עם מאמרים תורניים מפרי עטם של הטובים ממורי ההוראה והיראה בדור הזה. אנו ,דור החברים והמשפחה הקרובה של דורון, נוריש בכך לדורות הבאים תעודת הנצחה מיוחדת במינו לאיש שב 38 שנות חייו הספיק כל-כך הרבה , שראוי שגם מי שלא זכה להכירו, ידע עליו ויעריך אותו.
תשס"ג - הנחת אבן-פי
נה "מנחת דורון "
היום אמורים היינו להתכנס למסיבת יום-הולדת.
היום דורון בן ארבעים.
וכדרכן של מסיבות יום הולדת, אמורים היינו להביא עמנו מתנה, תשורה, דורון.
והנה, כבר שנתיים ימים, חתן השימחה איננו עמנו, ואנו שנותרנו אחרי השריפה הגדולה אשר שרף ה', ממשיכים להתגעגע, ממאנים להאמין שכבר חלפו שנתיים, ועדיין לא חזרת אלינו.
ואנחנו מתכנסים כאן היום, ללא חתן השימחה, אבל את המתנה אנו מגישים. את עשר שנותיו בישוב, הקדיש דורון לכל תחומי העשיה, בחומר וברוח, בקודש ובחולין, אך מעל לכל , הוא פעל ללא לאות למען הגדלת תורה והאדרתה בישובנו. בשיעוריו הרבים, בדאגה לארגון ימי עיון, בהקצאת תקציבים ומשאבים אחרים, וכל זאת לכל שכבות האוכלוסיה: מבוגרים, נוער וילדים, גברים ונשים, תלמידי חכמים וכאלה שעדיין לא זכו, עולים ומתגיירים, לכולם דאג דורון שימצאו בתורתנו הקדושה מרווה לצמאונם.
גם לצדדים הכאילו זניחים, הוא דאג במרץ רב: מקום ראוי לשיעור, מזגנים דולקים, פינות כיבוד להתרענן באמצע הלימוד, כל אלה היו בעיניו לא צדדים טכניים בלתי חשובים, כי אם חלק בלתי נפרד מן הלימוד: שהלומד והמלמד ירגישו בנוח, שלא תהיה הפרעה כלשהי לציבור הלומדים, ומעל לכל שנתכבד כולנו באוהלה של תורה. משכן ראוי ללימוד היה עבור דורון משאת נפש , שכולנו זוכרים עד כמה נפשו יצאה לראות אותו מוקם.
אז הנה, דורון, אנחנו מגישים לך מתנה : הקמת משכן ראוי ומכובד ללימוד תורה, והפצת מורשת העם והארץ, כאן בעינב, במקום אשר בחרת בו לבנות את חייך, להקים בו את ביתך ולגדל את ילדיך, כאן בעינב. זוהי אולי התשורה הקטנה שאנו חייבים לך בתודה על מה שעשית.
או שמא הדברים הפוכים, שמא גם זה, פעם נוספת אתה הוא זה שמעניק לנו מתנה. "הנה, אתה אומר לנו מלמעלה, הנה עדיין אני אתכם, אני כאן מלמעלה דואג לכם, שומר עליכם, ופועל אצל רבונו של עולם שתצלח דרככם. לא עזבתי אתכם, אני פשוט שיניתי גיזרה. כמאמר הכתוב "מראש צורים אראנו", עליתי להסתכל עליכם מגבוה למען אוכל להעיד עליכם "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". וזוהי "מנחת דורון", תשורתי אליכם שיביא הקב"ה ברכה במעשה ידיכם, שמשכן הלימוד בישוב יהיה ראוי ויביא לכך שתמשיכו לעלות מעלה-מעלה, שתגדלו תמיד בחומר וברוח, וברכת ה' תלווה אתכם , בשכבכם ובקומכם, ובלכתכם בדרך, כי שם ה' שגור בפיכם."
על כן, התכנסנו היום, להניח אבן-פינה לבית-מדרש זה , ולהגיד לך תודה , דורון,על כל אשר עשית וממשיך לעשות יום-יום, שעה שעה, למעננו.
תודה לך דורון על מנחתך, "מנחת דורון".
אנו ניגשים כעת לטקס הטמנת מגילת היסוד של אבן-הפינה ל"מנחת דורון", בית-המדרש ללימוד תורה והפצת מורשת העם והארץ בישובנו. אנו מבקשים מכל הקהל שמכאן ולהבא נקפיד כולנו לקרוא לו בשמו "מינחת דורון", לא בית-המדרש, ואף לא בית-המדרש על שם דורון, אלא בשמו ממש "מנחת דורון". כך יהיו שגורים בפינו דורון ומינחתו הגדולה אלינו, לימוד והפצת תורה, כאן, בעינב.
"בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד"; קידוש ה' של דורון, הותיר אחריו כובד קשה מנשוא. ואת הכובד הזה אנו מבקשים להפוך לכבוד, למשכן מכובד של תורה. "על פני כל העם אכבד", בעז"ה כל העם היושב כאן ועוד רבים נוספים יתכבדו כעת חיה בעוד שנה בחנוכת אכסניה של תורה בישוב.
הזמן אינו מרפא את הכאב, והגעגועים שאנו כולנו חשים לדורון, בודאי אפסיים הם לגעגועי אב ואם, שאין לשער את העובר במוחם ובלבבם ברגעים אלה. אנו קהילת עינב הפסדנו את דורון, אך הרווחנו את זאב וסימה. הרווחנו את דאגותיהם של אב ואם, הדואגים לכולנו כאילו היינו ילדיהם ממש. אישית, זה שנתיים שיש לי הזכות לשבת עם זאב בהנהלת עמותת "דורון לעינב", ולמדתי להכיר מינין לדורון השאיפה לשלמות, הדאגה לפרטים הקטנים שעושים את כל התמונה , הרצון שהכל יהיה פיקס. עוד הרבה יש לומר עליך ועל סימה, אך יודע אני שתכעסו עלי אם אספר כאן אפילו מקצת שבחכם.
זאב, בבקשה, השמיענו מלקחי אבא…
תשס"ד: צעדה מאבן ציון מקום הרצח, וחנוכת האנדרטה בכניסה לישוב.
צעדנו זה עתה את 2 הק"מ המפרידים בין דורון החי לדורון שעלה בסערה השמימה, מן הנקודה בה פגע בו בן-בליעל לבין שערי עינב, מקום בו החזיר את נשמתו הטהורה לקונו. בכך יש סמליות רבה: אנו ממשיכים את פועלו של דורון הי"ד של הליכה בדרכי הארץ הזאת בעוז ובגאון, אף-על-פי כן ולמרות הכל, ואת כוחנו לכבוש את הארץ ברגלינו אנו שואבים מתוך אמונתנו בבורא עולם ובתורתנו הקדושה, מקור ההשראה לכל הטוב והיפה שבעולמנו. לא אמרנו נואש אז, לפני שלוש שנים, בימי הכאב והיגון, ואיננו אומרים נואש היום, חרף המבוכה והבלבול מול מנתקים-מנותקים.
"אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי
עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"
נושאים אנו עיניים לבורא עולם מתוך אמונה שלמה שאין הוא מעמידנו בניסיון, אלא אם כן אנו מסוגלים לעמוד בו, ונצא ממנו מחוזקים ומחושלים.
נושאים אנו עיניים אל קורא הדורות מראש, ויודעים כי שם בשמים בבית-המדרש של מעלה יושב לו דורון, עטרתו בראשו, נהנה מזיו השכינה, והפתרונות לכל התהיות והתעלומות הקשות ברורים לו כשמש ביום בהיר, והשבילים אשר יובילו אותנו קדימה גם בעת ליקוי מאורות זו נהירים לו.
אך דווקא כאן, משערי עינב, יש משמעות כפולה ומכופלת ל"אשא עיני אל ההרים". נושאים אנו מכאן עיניים אל ההרים, הרי אפרים ומנשה, מולדת אהובה , הרוויה בדם, ומבטיחים לקדושים שאינם עמנו עוד, ליתומים ולאלמנות כי קרבנם לא היה לשווא. לא ארץ נוכריה הרוויתם בדמכם, כי אם ארץ בניכם, נכדיכם, ניניכם וניני-ניניכם לעדי-עד ולנצח-נצחים.
נושאים אנו עיניים אל ההרים, ומבחינים בגריזים ועיבל, אשר מעל לעירו של יוסף, ונשבעים לאחוז בברית אשר כרתו שם אבותינו עם כניסתם לארץ.
נושאים אנו עיניים אל ההרים ומחבקים בחום ובאהבה את אחינו יושבי חומש, הצופים עלינו ממרומים ושומרים על מדינתנו הנשקפת להם מחיפה ועד אשדוד, כעל כף היד. אנו מצדיעים לכם , אחים , גיבורי התהילה ללא מרכאות וללא מליצות. אחים היינו בימים שחורים משחור, ימים של דמים בדמים נגעו, כאשר רצנו מהלוויה להלוויה, ופגשנו זה את זה פגישות יומיות להביא את חברינו נרצחי הטרור וקורבנות אוסלו למנוחת עולמים ; אחים היינו עוד מקודם בימי יצירה וחדוות ראשונים, הקמת התיישבות לתפארת ופיתוחה; ואחים אנחנו היום עת יש מי שמחשב במשרדיו המנותקים את הסכומים תמורתם תהיו מוכנים חלילה להסכים לחורבן,גירוש והגליה.
אימה ופלצות אוחזות בנו מן המחשבה כי במקומכם מתכננים רוצחו של דורון או סייעניו להשקיף עלינו. הם יישבו חלילה בחדרי משכבכם ועל מרפסות בתיכם ויביטו בעין בלתי מזוינת על האורות הנדלקים ונכבים בעינב, וידעו מי נכנס ומי יצא; עם הזמן, הם ישתכללו קמעה וישקיפו גם על חדרה ואשדוד, ויתכננו את מזימותיהם. ואנו חוזרים ואומרים "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". מול אובדן הדרך וקטנות המוחין, לא איבדנו אמונה בצדקת הדרך, והאמת סופה שתנצח, "אמת מארץ תצמח" – מארץ ישראל אשר אבניה ברזל, ומהרריה נחצוב נחושת, ארץ קשה לעם קשה עורף, דווקא היא זו שתצמיח את האמת, כי לא ארץ נוכריה כבשנו, לא אדמות זרים זרענו, ומתוך דבקותנו בארץ הזאת עוד יתגלה האור אשר יגרש את הצל.
אנחנו הכרנו את דורון, איש המשפחה והישוב, תלמיד החכם, איש ההתנדבות והסיוע, ואמנם ידענו על עבודתו כמהנדס מערכות בחברת החשמל, אך עבור רובנו פרק זה בחייו היה נסתר. רובנו איננו מבינים גדולים בתחום זה, ופרט לעובדה שדורון היה איש לכל עת, וכאשר התרחשו תקלות במערכות החשמל, או נתקלנו במחשבים שלא עשו בדיוק את מה שציפינו מהם, או שהתרחשו הפסקות חשמל ממושכות בישוב, היתה לנו כתובת שידעה לפתור בעיות,ופרט לכך לא ידענו הרבה על עבודתו.
אחרי לכתו , התברר לנו כי כרגיל דורון ידע לשלב טכנולוגיה ויחסי אנוש מעולים, ושאישיותו המיוחדת חרגה הרבה מעבר לכישוריו המקצועיים, שגם הם לא היו דבר של מה בכך.
אנדרטה זו הוקמה בהוקרה על אישיותו היחודית של דורון, בסיוע הנדיב של חברת החשמל ושל ועד עובדי וגמלאי חברת החשמל.
טקס זה נפתח בהליכה אשר סימלה את רגעיו האחרונים של דורון. אנו מבקשים להתחבר שוב לדורון החי, לשמוע את קולו, לראותו מחייך, בא בברית קודש עם רעיתו תמי, מתרפק על ילדיו, ועוד באירועים שונים בחייו האישיים, המשפחתיים ובחיי הישוב. לצורך זה אנו מבקשים להקרין סרט קצר המתעד את דורון, ככל שיכולו ללקט קטעי ארכיון במקומות שונים. זו ההזדמנות להודות לתמי על כוחות הנפש הבלתי רגילים שהיא השקיעה בליקוט החומר ובליווי העריכה, ובכך מזכה את כולנו בחוויה הגדולה ובהמשך הקשר עם דורון החי, המדבר, הנושם.
7 שנים: חנוכת מנחת-דורון
לפני שבע שנים, לנוכח מיטתו של דורון הי"ד, עודנו כולנו מוכים בהלם ובכאב הנורא, עמדתי מול הקהל הרב שבא ללוותו, ואמרתי שהנה מתקיימים דברי חז"ל "בשביעית מלחמות", ומן הסתם חזקה שיתקיימו גם דבריהם בהמשך "במוצאי שביעית בן-דוד בא".
והנה, חוזרת אלינו שנת השבע , ומלחמות לא פסקו כמעט מן השביעית שעברה, עד לשביעת זו. פעם בדרום, פעם בצפון, פעם כל הארץ חזית, ועדיין, אנחנו מצפים לבן-דוד.
אך עם זאת, דומני שהיום במעמד זה של חנוכת "מנחת דורון" והכנסת ספר התורה, יכולים אנו לומר כי "שימחה גדולה בשמים". 
שימחה גדולה בשמים קודם כל כי סבתא סימה ז"ל פגשה לפני חודשים מספר את בנה האהוב שכל-כך התגעגעה אליו, ואליהם הצטרף רבי אברהם גניזי ז"ל, אבא של תמי, והם מלמעלה בוודאי רואים נחת רבה מן האירוע הזה.
שימחה גדולה בעיקר , כי אין מתאים יותר לפתוח את מסכת הברכות לרגל חנוכת מקום נביעה של תורה , מאשר בדברי נעים זמירות ישראל:
"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד...."
אכן, ה', לא שימחת אויבי לי, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
אכן, היינו נבהלים, כאשר הסתרת פניך, כאשר רגע באפך, ונפלה עטרת ראשנו.
אכן, בערב המר והנמהר לן פה הבכי, אך בעז"ה, הנה בוקר, ואנחנו מתעודדים ברינה.
הנה , הפך מספדנו למחול לנו, ונאזרים אנו בשימחה ונזמרך כבוד.
"זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קודשו"
ערב ר"ה תש"ע- פתיחת "כרמי משפט" , בית-מדרש ללימודי דיינות.
עוד נספיק, בעזר ה' , להודות לכל היוזמים, העמלים בחומר וברוח, אך ראשית תרשו לי מספר מילים ספורות על משמעות מפעל בית-המדרש לדיינות . בחנוכה תש"ע , בעוד כשלושה חודשים, תגיע עינב , בעז"ה, לשנת הכ"ח שלה. כ"ח, כמניין כח, ובסימן הודאה והוקרה לחלוצים הראשונים שהגיעו לגבעה זו, המונה היום כ 150 משפחות, כן ירבו. יחד עם העשיה וההתפתחות הפיזית של הישוב, רבו המחשבות ואף הנסיונות ,להקמת מוסד תורני , אשר ישמש מגדל-אור מתנוסס לקהילתנו. דומני שקו מנחה אחד, ניתן לסרטט ליוזמות השונות:
- ראשית, שמכאן ישמע קולה של תורה, לא רק בשעות הערב לאחר חזרתם הביתה של העמלים למלאכתם, לא רק בשבתות ובאירועים מיוחדים, אלא יום-יום, שעה-שעה;
- נוסף על כך, לא להיות עוד אחד , מבין מוסדות רבים, שיכפול של מה שכבר קיים במקומות אחרים, אלא השמעת קול יחודי, אמיתי ומקורי ;
- מתוך כך, גם עלתה הדאגה לכלל, והחשיבות שיהיה זה בית-מדרש הקשוב לצורכי "עמך בית-ישראל", עם הפנים לציבור רחב , בודאי של שומרי תורה ומיצוות, אך גם כאלה שרק בעתיד בעז"ה יהיו כאלה;
- וכל זה , כמובן, תוך שילוב בקהילה מגוונת , עשירה, ורבת פנים.
דומני, שכל הזוויות האלו ניתנות למימוש בבית המדרש "כרמי המשפט" אשר נפתח באלול תשס"ט, ובסייעתא דשמייא, עוד עתיד עשיר ופורה לפניו.
, אני מבקש לשלוח את ברכתנו ליקיר עינב, צדיק יסוד עולם, אהובנו זאב זיסרמן, שה' יאריך לו ימים בשמחה ובטוב לבב.
זאב, הנה נצחנו !! מאות מטרים ספורים מן המקום בו דורון הי"ד נורה ונרצח מכדורי בן-בליעל ימ"ש, והחזיר בקדושה ובטהורה את נשמו לבוראו, הנה עומד ופורח עולם של תורה ואהבת העם והארץ, עשיר בחומר וברוח. אנו מודים לך על מאמץ של שנים להקמת מנחת דורון ועל שיתוף הפעולה הנפלא בין עמותת "דורון לעינב" שהנך עומד בראשה לבין "כרמי המשפט". אנו יודעים זאב, כמה סימה ז"ל היתה רוצה להיות כאן עמנו היום, ואנו סמוכים ובטוחים כי דורון וסימה משקיפים עלינו מלמעלה, ונחת רוח רבה להם.
את שם בית-המדרש לדיינות "כרמי המשפט", אנו חייבים לרב בניהו ברונר, שהעיר את תשומת לבנו לפסוק בישעיהו : " כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח 
לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה ", ובכך חיבר גם בשם את המשפט עם הכרמים, עם עינב, עם הרי השומרון הניטעים. אולי מעבר לשם, למקום, יש פה גם מהות עמוקה. ישנם מקומות של משפט, השורצים שועלים קטנים המחבלים בכרמים, ואבוי הנה צעקה : המשפט הופך שם למשפח, ואין כאן המקום להרחיב באלו היכלי משפט מדובר , והמשכיל יבין. הנחלת המשפט העברי , משפט התורה , היא אחת מן המשימות המרכזיות של דורנו. ידוע לי כי בכוונת המייסדים שבבוא העת יהפוך בית-המדרש הזה, לבית-דין אזורי לעינייני ממונות. אולי גם קרובה השעה ובמשפט העברי לא נתגדר רק בבין-אדם לחברו, אלא נפעל להנחיל את משפטי התורה אף בתחומים של בין האדם לכלל, בין הציבור ליחד, בין כולנו לממלכתיות הישראלית, ו"החוקה לישראל" שיש המנסים להצמיח מתוך כרמים אחרים נדע לטפח מכרמי המשפט שלנו. או-אז, יבוא היום כי אמירות של "פושעים אלה ואלה לדין", או ל"פלוני ואלמוני יש דין ויש דיין", יחדלו להיות סיסמאות בסטיקרים או בהפגנות, ולכולנו, הן כפרטים, הן כציבור, והן כאומה, יהיה בעז"ה דין ודיין, ע"פ משפטי התורה.
