לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2010, חיו בישראל 5,802,000 יהודים . קצב הגידול השנתי הממוצע של האוכלוסייה בישראל הוא 1,9% , דהיינו גידול צפוי של כ 110,000 יהודים בשנה . משמעות הדבר: אי-שם בין יום עצמאות תשע"א ליום העצמאות תשע"ב , יתגוררו בעז"ה בישראל 6,000,000 יהודים.
בימים אלה שבין יום השואה ליום העצמאות, זהו נתון מצמרר. אין דרך , כמובן, לדבר על תיקון היסטורי לרצח שישה מיליון יהודים. ברם, יש ויש דרך להצביע על שינוי כיוון ההיסטוריה, אשר לא פסק לרגע מעת שחרור האודים המוצלים מאש מחנות המוות ועד לעצם היום הזה ממש. הגלגל שהתהפך לפני כ 67 שנים , ממשיך בתנועה ברורה העולה ועולה לגאולת ישראל.
לנתון הזה, יש כמובן להוסיף את שינוי פני העם היהודי בעולם. בהתאם לנתוני הסוכנות היהודית (המתבססים בעיקר על מחקר שנעשה ב מכון סטיינהרט שבאוניברסיטת ברנדייס) חיים בעולם 13,428,300 יהודים, עם קצב גידול שנתי של כ 1,25%. נתונים אלה קשים מאוד להוכחה כמובן, כי המקום היחידי בעולם בו ניתן לדעת כמה יהודים חיים היא מדינת ישראל !
עם זאת אין לטעות במסקנה. אי שם בין יום עצמאות ה 65 של המדינה ליום עצמאות ה 70, רוב העם היהודי יחיה בארץ. למסקנה זו, השלכות היסטוריות, דמוגרפיות וכן דתיות, כולל הלכתיות: מרגע ש"רוב ישראל בארצו", ראשית צמיחת גאולתנו אינה רק מושג רוחני, פרי אידיאולוגיה אמונית-גאולתית, אלא מציאות דתית-הלכתית מובהקת וחדשה , המביאה עמה כמובן התרוממות הנפש אדירה , אך גם לא מעט סבך שיש להתכונן אליו (ודי אם נזכיר, לדוגמא, שהשמיטה הבאה, או לכל היותר זו שלאחריה, תהיה בעז"ה מדאורייתא, ולא מדרבנן !).
מנסרים בחלל אווירנו סימני שאלה לגבי תוקפה ומעמדה של מדינת ישראל, ואפילו בין רבני הציונות הדתית יש מי שמעלה אופציה לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה ל"ראשית תקוות גאולתנו" ! ברמה הפוליטית ציבורית, יש המהלכים אימים בדבר "צונאמי" כזה או אחר דיפלומטי, דמוגרפי, או אף בטחוני, ח"ו) העלול להחזיר אחורה חלילה את גלגל ההיסטוריה. אך המציאות ההיסטורית מעמידה סימן קריאה ברור לכל סימני השאלה: מדינת ישראל היא גאולה במציאות, לא בתקווה , ולא בפוטנציה!!
שינוי פני העם היהודי, משואה לתקומה, בצורה מובהקת כל-כך , מחייב הערכות ברמת מוסדות המדינה ומוסדות העם היהודי בעולם.המסה הקריטית של הקמת המדינה נוצרה עם מציאות של שישים ריבוא יהודים ארץ , כמניין יוצאי המצרים. לעניות דעתי , המסה הקריטית למעבר מראשית צמיחת הגאולה להכרה בקיום ומימוש החזון נמצא בטווח שבין שישה מיליון יהודים לבין "רוב ישראל בארצו", כלומר "זה עומד אחר כותלנו" ממש , עניין של חודשים עד שנים ספורות .
למציאות חדשה זו , יש להיערך כבר עכשיו, ואין לנו לכך הרבה זמן.
• ברמה התודעתית, מדינת ישראל כמדינה צריכה להכריז על מציאות של שישה מיליון יהודים בארץ כעל חג לאומי. הדבר מחייב את מערכות החינוך והתרבות והרבנות של המדינה להערכות מיידית.
• ברמה הכלל-ישראלית, מציאות של מדינת-גאולה משנה מיניה וביה את מעמדן של הקהילות הגולות. הקהילות היהודיות בעולם , סרבניות הגאולה והארץ, מקבלות תוקף של יהדות מצוקה, העומדות לפני מחיקתן ההיסטורית. על קברניטי העם היהודי והמדינה להכריז על חיסול הגלויות כעל הכרח ומבצע הצלה. מוסדות העם היהודי של תחילת המאה ה 21 (או ליתר דיוק של סוף האלף השישי) מנוסים בהפעלת תוכניות חירום להצלת יהודים, ויש להביא לשינוי התודעה הרואה בקהילות מסוימות "יהדות רווחה". פג תוקפו של הסיווג הקלאסי של הקהילות היהודיות בין "יהדות מצוקה" ל"יהדות רווחה". קיומם של קיבוצים יהודים בעולם בשוליים של המציאות ההיסטורית הינה מצוקה רוחנית, והסירוב להודות בה הופך אותה כלא ברת-תיקון. המסרבים להיגאל הינם יהודים בעלי נכות רוחנית, ורק ההודאה בנכות ובנכונות להרתם לשיקומה עשויה להוציאם מצרה לרווחה, מאפילה לאורה , ומשעבוד לגאולה. יש להבהיר כי קיימת בעולם היהודי קהילת רווחה אחת ויחידה: מדינת ישראל.
כמובן שדברים אלה, על הסקאלה של "בעתה אחישנה", הם בבחינת "בעתה": אלה הם נתונים דמוגרפיים כאלה ואחרים, לפי קצב גידול משוער, על בסיס נתוני העבר. יתכן, ואולי אף סביר, שיש בידינו עוד פחות זמן ממה שמשוער לעיל. כמו במלחמת היש"ע של תשכ"ז, עת דפק הדוד על דלתותינו ללא מתן התראה מוקדמת , היסח הדעת הוא כידוע מסימני משיח. אנו עדיין חיים בדור ללא מקדש ונבואה,ולכן אין בידינו אלא ד' אמות של שיעורין שהותיר לנו קוב"ה מאז החורבן. אנו מודדים מציאות לפי שיעורים וזמנים, ואיננו דוחקים את הקץ. לפי שיעורים וזמנים אלה, מגיע הקץ המדוד לראשית הצמיחה. אנו תפילה כי אף תוך כדי תהליך של "בעתה" יתרחש גם "אחישנה". ייתי ואחמיניה !
בימים אלה שבין יום השואה ליום העצמאות, זהו נתון מצמרר. אין דרך , כמובן, לדבר על תיקון היסטורי לרצח שישה מיליון יהודים. ברם, יש ויש דרך להצביע על שינוי כיוון ההיסטוריה, אשר לא פסק לרגע מעת שחרור האודים המוצלים מאש מחנות המוות ועד לעצם היום הזה ממש. הגלגל שהתהפך לפני כ 67 שנים , ממשיך בתנועה ברורה העולה ועולה לגאולת ישראל.
לנתון הזה, יש כמובן להוסיף את שינוי פני העם היהודי בעולם. בהתאם לנתוני הסוכנות היהודית (המתבססים בעיקר על מחקר שנעשה ב מכון סטיינהרט שבאוניברסיטת ברנדייס) חיים בעולם 13,428,300 יהודים, עם קצב גידול שנתי של כ 1,25%. נתונים אלה קשים מאוד להוכחה כמובן, כי המקום היחידי בעולם בו ניתן לדעת כמה יהודים חיים היא מדינת ישראל !
עם זאת אין לטעות במסקנה. אי שם בין יום עצמאות ה 65 של המדינה ליום עצמאות ה 70, רוב העם היהודי יחיה בארץ. למסקנה זו, השלכות היסטוריות, דמוגרפיות וכן דתיות, כולל הלכתיות: מרגע ש"רוב ישראל בארצו", ראשית צמיחת גאולתנו אינה רק מושג רוחני, פרי אידיאולוגיה אמונית-גאולתית, אלא מציאות דתית-הלכתית מובהקת וחדשה , המביאה עמה כמובן התרוממות הנפש אדירה , אך גם לא מעט סבך שיש להתכונן אליו (ודי אם נזכיר, לדוגמא, שהשמיטה הבאה, או לכל היותר זו שלאחריה, תהיה בעז"ה מדאורייתא, ולא מדרבנן !).
מנסרים בחלל אווירנו סימני שאלה לגבי תוקפה ומעמדה של מדינת ישראל, ואפילו בין רבני הציונות הדתית יש מי שמעלה אופציה לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה ל"ראשית תקוות גאולתנו" ! ברמה הפוליטית ציבורית, יש המהלכים אימים בדבר "צונאמי" כזה או אחר דיפלומטי, דמוגרפי, או אף בטחוני, ח"ו) העלול להחזיר אחורה חלילה את גלגל ההיסטוריה. אך המציאות ההיסטורית מעמידה סימן קריאה ברור לכל סימני השאלה: מדינת ישראל היא גאולה במציאות, לא בתקווה , ולא בפוטנציה!!
שינוי פני העם היהודי, משואה לתקומה, בצורה מובהקת כל-כך , מחייב הערכות ברמת מוסדות המדינה ומוסדות העם היהודי בעולם.המסה הקריטית של הקמת המדינה נוצרה עם מציאות של שישים ריבוא יהודים ארץ , כמניין יוצאי המצרים. לעניות דעתי , המסה הקריטית למעבר מראשית צמיחת הגאולה להכרה בקיום ומימוש החזון נמצא בטווח שבין שישה מיליון יהודים לבין "רוב ישראל בארצו", כלומר "זה עומד אחר כותלנו" ממש , עניין של חודשים עד שנים ספורות .
למציאות חדשה זו , יש להיערך כבר עכשיו, ואין לנו לכך הרבה זמן.
• ברמה התודעתית, מדינת ישראל כמדינה צריכה להכריז על מציאות של שישה מיליון יהודים בארץ כעל חג לאומי. הדבר מחייב את מערכות החינוך והתרבות והרבנות של המדינה להערכות מיידית.
• ברמה הכלל-ישראלית, מציאות של מדינת-גאולה משנה מיניה וביה את מעמדן של הקהילות הגולות. הקהילות היהודיות בעולם , סרבניות הגאולה והארץ, מקבלות תוקף של יהדות מצוקה, העומדות לפני מחיקתן ההיסטורית. על קברניטי העם היהודי והמדינה להכריז על חיסול הגלויות כעל הכרח ומבצע הצלה. מוסדות העם היהודי של תחילת המאה ה 21 (או ליתר דיוק של סוף האלף השישי) מנוסים בהפעלת תוכניות חירום להצלת יהודים, ויש להביא לשינוי התודעה הרואה בקהילות מסוימות "יהדות רווחה". פג תוקפו של הסיווג הקלאסי של הקהילות היהודיות בין "יהדות מצוקה" ל"יהדות רווחה". קיומם של קיבוצים יהודים בעולם בשוליים של המציאות ההיסטורית הינה מצוקה רוחנית, והסירוב להודות בה הופך אותה כלא ברת-תיקון. המסרבים להיגאל הינם יהודים בעלי נכות רוחנית, ורק ההודאה בנכות ובנכונות להרתם לשיקומה עשויה להוציאם מצרה לרווחה, מאפילה לאורה , ומשעבוד לגאולה. יש להבהיר כי קיימת בעולם היהודי קהילת רווחה אחת ויחידה: מדינת ישראל.
כמובן שדברים אלה, על הסקאלה של "בעתה אחישנה", הם בבחינת "בעתה": אלה הם נתונים דמוגרפיים כאלה ואחרים, לפי קצב גידול משוער, על בסיס נתוני העבר. יתכן, ואולי אף סביר, שיש בידינו עוד פחות זמן ממה שמשוער לעיל. כמו במלחמת היש"ע של תשכ"ז, עת דפק הדוד על דלתותינו ללא מתן התראה מוקדמת , היסח הדעת הוא כידוע מסימני משיח. אנו עדיין חיים בדור ללא מקדש ונבואה,ולכן אין בידינו אלא ד' אמות של שיעורין שהותיר לנו קוב"ה מאז החורבן. אנו מודדים מציאות לפי שיעורים וזמנים, ואיננו דוחקים את הקץ. לפי שיעורים וזמנים אלה, מגיע הקץ המדוד לראשית הצמיחה. אנו תפילה כי אף תוך כדי תהליך של "בעתה" יתרחש גם "אחישנה". ייתי ואחמיניה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה